תערוכת הציורים "חשופה"

תפילה לדרך / אסנת מתתיא

נִשְׁמִי עָמֹק
וְהַכְנִיסִי פְּנִימָה אֶת כָּל הָאֲוִיר.
יֵשׁ בְּתוֹכְךָ מְקוֹמוֹת חֲשׁוּכִים
שֶׁרוֹצִים לְהָאִיר.

פִּתְחִי אֶת הַדֶּלֶת —
כִּי מָה שֶׁצָּרִיךְ לְהַגִּיעַ, יָבוֹא.
אֶפְשָׁר לָצֵאת מֵהַמַּחְבּוֹא.
לְכָל אָדָם מִכְשׁוֹל וַחֲלוֹם
שֶׁנּוֹעֲדוּ עֲבוּרוֹ.

אַתְּ אַמִּיצָה.
הַמְּצִיאוּת — הִיא מָה שֶׁאַתְּ יוֹצֶרֶת
כְּשֶׁאַתְּ בֶּאֱמֶת, בֶּאֱמֶת רוֹצָה.
הַאֲמִינִי:
הַכְּאֵב הוּא רַק חֵלֶק מֵהַגְּדִילָה.

כְּמוֹ הַטֶּבַע,
וְעוֹנוֹת הַשָּׁנָה —
גַּם אֲנַחְנוּ מִשְׁתַּנִּים.
אֵין דֶּרֶךְ אַחַת נְכוֹנָה.

חַבְּקִי בִּשְׁתֵּי יָדַיִם
אֶת הַיֹּפִי שֶׁבְּאִי הַיְּדִיעָה.

תְּנִי לַלֵּב לְהוֹבִיל,
וְתַפְסִיקִי לִרְדֹּף.
לְכָל הַתְחָלָה,
טוֹבָה אוֹ רָעָה —
יֵשׁ גַּם סוֹף.

בְּכָל צַעַד,
הִזְדַּמְּנוּת לִצְמֹחַ
וּלְשַׁנּוֹת אֶת הַנּוֹף.

אֵלֶּה הַחַיִּים — כָּאן וְעַכְשָׁו.
אַל תִּקְּחִי דָּבָר כְּמוּבָן מֵאֵלָיו.
לְכָל יֶשְׁנָהּ סִבָּה.
עַל מָה שֶׁהָיָה — אִמְרִי תּוֹדָה.
וְתֹאהֲבִי,
כִּי מֻתָּר, וְאֶפְשָׁר, וְחוֹבָה.
כִּי זוֹ הַדֶּרֶךְ הַיְּחִידָה.
כִּי כָּכָה — אַתְּ שְׁלֹמֹה.