תערוכת הציורים "חשופה"

פזל / אסנת מתתיא

אֲנִי אֵנֶרְגִּיָּה מְהַדְהֶדֶת
לְכָל הַכִּוּוּנִים.
תָּאִים־תָּאִים
שֶׁמִּתְחַבְּרִים
לִיצִירָה שֶׁל הַטֶּבַע.

אֲנִי שֶׁפַע,
אֲנִי מַגְנֵט,
אֲנִי אַהֲבָה – בֶּאֱמֶת.

אֲנִי כּוֹחַ מִתְפָּרֵץ
וְחֻלְשָׁה מְשַׁתֶּקֶת.
לִפְעָמִים אֲנִי מִתְפָּרֶקֶת,
הָאֵנֶרְגִּיָּה מִתְפַּזֶּרֶת –
וְלוֹקֵחַ לִי זְמַן
לְהִתְאַסֵּף מֵחָדָשׁ.

אֲנִי פָּזֶל
שֶׁבָּנוּי מִסִּפּוּרִים:
יָשָׁן, חַלָּשׁ,
קְצָת מְפֻסְפָּס –
פָּזֶל שֶׁרוֹצֶה לְהִשְׁתַּנּוֹת,
לְסַפֵּר סִפּוּר חָדָשׁ.

לְהִתְחַבֵּר,
אֲבָל אַחֶרֶת.