תערוכת הציורים "חשופה"

בועה / אסנת מתתיא

אִם אַתֶּם רוֹאִים שֶׁאֲנִי חַיָּה בַּבּוּעָה –
אַל תְּנַסּוּ לְנַפֵּץ אוֹתָהּ!
לְהֵפֶךְ,
אֲנִי מַזְמִינָה אֶתְכֶם לָגֶשֶׁת.

הַבּוּעָה הַזּוֹ בִּכְלָל לֹא מְנֻתֶּקֶת –
וְקַיָּמִים בְּתוֹכָהּ כָּל צִבְעֵי הַקֶּשֶׁת.

בַּבּוּעָה שֶׁאֲנִי חַיָּה בָּהּ,
יֵשׁ סִדְרֵי עֲדִיפוּיוֹת.
מִתְמוֹדֶדֶת עִם מָה שֶׁנִּמְצָא מוּל הָעֵינַיִם,
וְלֹא פּוֹזֶלֶת לַפִּנּוֹת.

מְסַנֶּנֶת מֵידָע עֲבוּר הַתַּת-מוּדָע,
וְסוֹפֶגֶת רַק אֶת מָה שֶׁאֲנִי מַחֲלִיטָה.

בַּבּוּעָה שֶׁלִּי –
יֵשׁ אֶת כָּל צִבְעֵי הָרְגָשׁוֹת:
יֵשׁ שָׁחֹר שֶׁל אֵבֶל וּכְאֵב,
אָפֹר שֶׁל עַצְבוּת,
וָרֹד שֶׁל אוֹפְּטִימִיּוּת,
וְכָתֹם לְמוֹטִיבַצְיָה וּמְסֻגָּלוֹת.

בַּבּוּעָה שֶׁאֲנִי חַיָּה בָּהּ –
יֵשׁ לִי שְׁלִיטָה.
אֶפְשָׁר לִבְחֹר אֵיךְ לְקַבֵּל אֶת הַמַּצָּב,
אֵיךְ לְהַרְגִּישׁ,
וּמָה לַעֲשׂוֹת – בְּכָל שָׁלָב.

בַּבּוּעָה שֶׁאֲנִי חַיָּה בָּהּ
יֵשׁ עוֹד כַּמָּה נְפָשׁוֹת.
לֹא כֻּלָּן חוֹשְׁבוֹת כָּמוֹנִי,
אוֹ אֲפִלּוּ מְנַסּוֹת –
אֲבָל לְכֻלָּן יֵשׁ מָקוֹם,
וְיֵשׁ חֲשִׁיבוּת.

לְהִשָּׁאֵר אוֹ לָצֵאת –
זוֹ תָּמִיד אֶפְשָׁרוּת.

כִּי מֵהַבּוּעָה שֶׁלִּי,
תָּמִיד אֶעֱשֶׂה מַאֲמָץ
לְהוֹעִיל,
לַעֲשׂוֹת טוֹב,
וְלָתֵת מַשְׁמָעוּת.